האבחון הדידקטי והפסיכודידקטי

  
מטרת האבחון הדידקטי הנה לאפיין, לאתר ולמפות את ההצלחות והכישלונות בלמידה בתחומי מיומנויות יסוד (כגון: קריאה, כתיבה, הבעה בכתב ובעל-פה, מתמטיקה ושפה זרה) ואת האמצעים העומדים בבסיס הלמידה של מיומנויות אלה לצורך תכנון, טיפול ותמיכה
לכן בד"כ יעשה לילדים מכיתה ב ואילך (לילדים קטנים יותר בדיקת המנגנונים נעשית על ידי מרפאה בעיסוק)
  
ליקויי למידה הנו מונח כללי המתייחס לקבוצת הפרעות המתבטאות בקשיים בולטים, ברכישת הקשבה, דיבור, קריאה, כתיבה ויכולות מתמטיות והשימוש בהן. הפרעות אלו הן פנימיות ומניחים שהן נובעות מהפרעה נוירולוגית מרכזית היכולה להתגלות לאורך מעגל החיים.
ילד או בוגר מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו במבחנים סטנדרטיים כקריאה, חשבון או הבעה בכתב נמוכים במידה משמעותית מהמצופה על פי גילו, רמת השכלתו ורמת המשכל שלו (I.Q).
  
לפיכך תלמידים עם ליקויי למידה יוגדרו ככאלה כאשר יתקיימו שני התנאים הבאים:
א. פער בין הישגים בלימודיים לבין ההישגים המצופים על פי גיל .
ב. פער בין ההישגים הלימודיים לבין הכישורים האינטלקטואלים כפי שנמצאו במבחני משכל
I.Q)). התחומים העלולים להיפגע מלבד התחום הלימודי הוא התחום המוטורי, התאום התפיסתי – תנועתי והתחום ההתנהגותי – רגשי.
  
כיצד תבחין שיש צורך באבחון דידקטי?
א. בתחום ההתפתחות –
ליקויים בתחום השפה – מילות יחס, רצף שפתי.
ליקויים בקשב וריכוז.
ליקויים בהתמצאות במרחב ואומדן של מרחקים וזמן.
ליקויים שונים בזיכרון לטווח קצר וטווח ארוך.
ליקויים בחשיבה כמו העדר יכולת ארגונית, דרכי למידה (אסטרטגיות למידה) וחוסר יכולת לשנות גישה ולעבור מעניין לעניין.
ב. בתחום ההתנהגותי –
חוסר שקט, תנועתיות יתר, אמפולסיביות, הסח הדעת, תגובתיות מוגזמת לגירויים, קושי לציית לחוקים וכללים,
גישה פסיבית ללמידה (העדר מוטיבציה) וקושי בארגון ובתכנון.